מכירים מחדש

18 שנים של עליות ומורדות, אני לא טובה במשחק הזה ואני כבר לא נכנסת בנדנדה. הגיע הזמן למשהו חדש.

עבר הרבה זמן (למעלה משנה) מאז שכתבתי כאן פעם אחרונה. הרבה דברים השתנו- בעיקר אני, אז החלטתי לכתוב על זה ולתרום את מנת חלקי לחכמת ההמונים:

אז ככה, אני ירדן, בת 27, סטודנטית (גאה) לרפואה סינית, עובדת בעבודה מזדמנת לטובת שכר הלימוד, בת זוג לגבר חמדמד וחיה עם ההורים. אבל הנה עובדה שהולכת לפניי לכל מקום (לצערי) – אני בחורה גדולה. בחורה עם נוכחות אם ממש תרצו להיות "פוליטיקלי קורקט" מודה שעדיין קשה לי לקרוא לעצמי "שמנה". הסביבה והחברה לא מתקשה בסוגיה כי לפי הסטנדרטים של החברה אני כזו. גילוי נאות: זה לא עוד פוסט שנועד לשנות סדרי עולם, לתקן את החברה המעוותת שלנו ולהסביר שלמרות משקלי הכבד אני בריאה לחלוטין.

ובכל זאת הגיע הזמן לחלק המרגש של הסיפור על העבר-קורע-הלב-שלי שגרם לי להיות שמנה. מוכנים? הנה זה בא:

אני אוהבת לאכול.

זהו. התרגשתם?

אין לי סיפור קורע לב. למעשה אני בחורה עם חיים די רגילים. עד גיל 9 הייתי רזה לחלוטין, מגיל 9 התחלתי להשמין, בגיל 13 גילו לי בעיה בבלוטת התריס מה שגרם לי לתפוס "קיק" ולהשמין עוד יותר, בצבא השמנתי בצורה קיצונית ובתכלס עד היום המשקל עולה ויורד, יורד ועולה ומנהל איתי מערכת יחסים יציבה (ובכן, בהתחשב בנסיבות). אז למה נמאס לי? למה החלטתי לעשות שינוי ולשתף דווקא עכשיו? כי לאורך השנים ניסיתי דיאטות שונות, מתכונים, תזונאים, משקלים, חדרי כושר ומה לא אבל בטווח הארוך לא היה שינוי של ממש.

אני טיפוס שאוהב לשתף (אוהבת לחלוק גם אוכל – אבל עד שתגנבו לי מהצלחת), עצם הכתיבה בנושא והשיתוף יתנו לי את הכוח להמשיך –  וזו ההתחייבות שלי עבור עצמי וחוץ מזה אני מאוד מקווה שאגרום לאדם או שניים (טוב נו קצת יותר…) לחייך.

זה הניסיון החדש שלי. אני הצבתי לעצמי יעד של ירידה במשקל ולחלוק אתכם את התהליך.

אין לי מושג כמה אני שוקלת ולא נראה לי שאני גם רוצה לדעת. אני כן אשתף בתוצאות הנראות לעין, טיפים בתזונה (תאמינו או לא, זה חלק מהלימודים שלי) וכמובן את דעתי האישית. קצת מתרגשת לקראת הדרך החדשה שלי.

זכרו – זה לא נגמר עד שהגברת ה"גדולה" שרה.

שיהיה לי בהצלחה….