לפני כחצי שנה ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בבאר–שבע, בו נקבע, כי תלמיד בן 13, שהחליף מהלומות עם חברו לספסל הלימודים בבית הספר, וספג פגיעה בשמיעה, יקבל פיצוי בסך מאות אלפי שקלים מהתלמיד הפוגע, ממשרד החינוך ומעיריית דימונה. בית המשפט לא קיבל את טענת עורך דינו של הנער המכה, לפיה "אין נוהגים לתבוע קטינים על מכות בבית הספר".
למרבה הצער, קטטות בין תלמידים בבית הספר הינן מחזה נפוץ מאוד. המקרים הינם רבים, מגוונים וקשים. באחד המקרים ילד שבר אצבעות לאחת מבנות כיתתו, באמצעות טריקת הדלת על אצבעותיה. במקרה אחר, בעט ילד ב"נעלי פקקים" בראש חברתו לכיתה. תלמיד אחר נהג לסובב ידיים לתלמידות בכיתה, וגרם נכות 50% לאחת מבנות הכיתה.
האם תלמיד שנפצע מאלימות של תלמיד אחר יכול לתבוע פיצוי ממורי בית הספר/הנהלת בית הספר/משרד החינוך ?
אומנם, ניתן לבחון אפשרות תביעה נגד התלמיד התוקף במידה וגילו מעל 12 שנה. ואולם, התביעה הינה מוגבלת יחסית.
אפשרות שניה, הינה הגשת תביעה נגד חברות הביטוח. תלמידי ישראל מבוטחים בפוליסת ביטוח תאונות אישיות כל עוד הם רשומים במוסד חינוכי ולומדים בו הלכה למעשה. פוליסת הביטוח הנ"ל חלה על התלמידים גם מחוץ לשעות הלימודים, 24 שעות ביממה. הפוליסה מכסה נזקי גוף שנגרמו לתלמידים מכל מקור שהוא. ואולם, מדובר בפוליסה כללית, שכיסויה נמוך, ופעמים רבות הוא אינו מספיק לפצות את התלמיד בגין נזקיו.
לאור האמור, יתכן ויהיה צורך להגיש תביעה נזיקית גם נגד מי מהגורמים האחראים לתלמיד במועד האירוע.
בשנים האחרונות ניכרת מגמת עלייה במספר התביעות שמגישים צעירים בגין התעללות, שלטענתם עברו בבתי הספר. אין מדובר רק באלימות פיזית, אלא גם במקרים של התעללות נפשית (זאת, מעבר לתביעות מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות, בה מבוטחים כאמור כלל תלמידי ישראל).
בתי המשפט חזרו וקבעו, כי מוטלת חובה על צוות בית הספר לדאוג לביטחונם של התלמידים, וכי על הסגל לבצע פיקוח נאות. על צוות בית הספר מוטלות האחריות והחובה לגלות בעצמו מקרי אלימות, אשר מתרחשים בבית הספר, ולנקוט בכל האמצעים הדרושים על מנת להילחם בתופעת האלימות. בכלל כך, חובה על הסגל ליתן את דעתו גם לאירועים נקודתיים של אלימות ולהתייחס אליהם כקצה הקרחון להתנהגות משפילה, אלימה וחמורה יותר. על צוות בית הספר מוטלת חובה לפקח ולהשגיח על התלמידים ולהבטיח את שלומם ובטחונם.
בית משפט השלום בירושלים קבע לאחרונה, כי העירייה תשלם פיצוי בסך של 127,000 ₪, למי שבהיותו תלמיד תיכון הותקף על ידי תלמידים אלימים בבית הספר ושיניו נשברו. הוכח, שהמורים התורנים הבחינו מבעוד מועד בהתרחשות החריגה, אך עזבו את המקום לאחר שהתוקפים אמרו להם ש"אין שום בעיה". בית המשפט קבע, שהמורים לא פעלו באופן ראוי וסביר כדי למנוע את הסכנה, וכי התרשלו בכך שלא מנעו את התקיפה.
בית המשפט אף קבע, כי מידת ההשגחה והפיקוח הנדרשים מהמורים גדלה כאשר מדובר בתלמידים בעלי נטייה לאלימות ו/או שנמצאים בחבורה, אשר ניתן לצפות לסיכון יותר גבוה מהם. עוד נקבע, שחובת הזהירות שנדרשת ממורים בחצר בית הספר גבוהה יותר מחובת הזהירות הנדרשת מהמורים כאשר התלמידים נמצאים בכיתה.
זהו פסק דין נוסף בשרשרת פסקי דין, הפוסקים סכומי פיצוי לתלמידים שנפלו קורבן לאלימות תלמידים אחרים בבית הספר.
מידת הפיקוח לה נדרשים המורים, טיבה ומהותה, משתנה בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה, בהתאם לגיל התלמידים, מקום הימצאם, סוג הפעילות בה הם עוסקים וחשיבותה, טיב וגודל הסיכון הכרוך באותה פעילות ועוד.
בהתאם לפסיקת בית המשפט, אם יוכח שהאחראים בבית הספר לא מנעו את התרחשות האירוע ולא עשו די מאמצים כדי למנוע את הפגיעה – הם יתנו את הדין על כך.
ברור שיש מקרים שלא ניתן למנוע אותם, כדוגמת פעולת פתע ספונטאנית שאינה צפויה מראש. אך אם יוכח שהצוות לא עשה מאמצים מספיקים כדי למנוע את האלימות, למרות שיכול היה לצפותה – יישא באחריות לנזקים שנגרמו.
כאשר ילד נפצע כתוצאה מאלימות של תלמיד אחר (בנבדל מתאונת תלמידים, כדוגמת נפילה במדרגות בית הספר), יתכן שתקום אחריות למוסד הלימודים לפצות את הנפגע. זאת, כאשר מוכח שהאחראים במקום לא השכילו למנוע את התרחשות האירוע, ולא עשו מספיק מאמצים כדי למנוע את הפגיעה.
בהתאם לפסיקת בתי המשפט, על צוות המורים לגלות בעצמו מקרי אלימות אשר מתרחשים בבית הספר עקב חובת הזהירות המוטלת עליו. צוות בית הספר אמור לנקוט את כל האמצעים הדרושים על מנת להילחם בתופעת האלימות בבית ספרו, ואם יתרשל – ייתן את הדין. בכלל כך, חובה על סגל בית הספר להתייחס גם לאירועים נקודתיים של אלימות כקצה הקרחון להתנהגות משפילה, אלימה וחמורה יותר.
על סגל בית-הספר מוטלת חובה לצפות פגיעה של תלמידים בתלמידים אחרים; להקדים טיפול חינוכי ומשמעתי בתלמידים המועדים לפגוע, ולגלות ערנות ורגישות לתלמידים המועדים להיפגע.
על צוות בית הספר מוטלת גם חובה לפקח ולהשגיח על תלמידים בבית הספר על מנת להבטיח את שלומם וביטחונם ולמנוע כל פגיעה בהם. אחריות זו מבוססת על דיני הנזיקין והחובה שלא להתרשל. בנוסף, חובת הפיקוח וההשגחה המוטלת על המורים נובעת גם מהקשר החוזי הנוצר, בין במפורש ובין במשתמע, בין התלמיד והוריו – מצד אחד, לבין הנהלת בית הספר – מצד שני, והפרתה של התחייבות זו מהווה הפרת חוזה כלפי הורי התלמיד.
נקודת המוצא היא, כי חובת הפיקוח וההשגחה, המוטלת על מורה כלפי תלמידו, זהה לחובתו של הורה כלפי בנו.
באחד המקרים של צעיר שלקה בנפשו לאחר התעללות ממושכת בבית הספר, קבע בית המשפט, כי בית הספר התרשל בכך שלא חשף את ההתעללות בזמן, ובכך שלא ערך שיחות אישיות עם התלמיד כדי לאבחן את מצבו, וכן התרשלו השירותים הסוציאליים בכך שלא העבירו לבית הספר את המידע שברשותם. השופט חייב את המדינה לפצות את הצעיר במיליון ₪.
במקרה אחר פסק בית המשפט, שתלמיד שהותקף בבית הספר בזמן הפסקה זכאי לפיצוי הואיל והוכח, כי בית הספר התרשל בהקפדה על נוכחות מורה באזור התקיפה בזמן ההפסקה, ונפסקו לטובתו 52,000 ₪.
לא כל מקרה ניתן למנוע
נכון שיש מקרים שלא ניתן למונעם. כפי שקבע בית המשפט העליון : "ראוי שהמורה יהיה בקרבת מקום, כדי שיוכל להתערב במידת הצורך בקטטה או בפעולה מסוכנת אחרת, או כדי שניתן יהיה להזעיקו על אתר; אך מובן, מאידך גיסא, כי המורה אינו יכול למנוע פעולת פתע ספונטאנית, שאינה צפויה מראש". ואולם, כאשר מוכח שצוות בית הספר לא עשה מאמצים מספיקים כדי למנוע את האלימות, למרות שיכול היה לצפותה – יישא באחריות לנזקים שנגרמו.
ומה בדבר מורה שנפל קורבן להתנהגות אלימה של תלמיד?
בתי המשפט קבעו, כי מורה שנפגע מאלימות תלמידים כלפיו יכול לקבל פיצוי ממנהל בית הספר וממשרד החינוך, אם יצליח להוכיח, כי הללו כשלו בנקיטת אמצעים לריסון והרתעה נגד תופעת האלימות בבית הספר.
באחד המקרים תבעה מורה פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מנפץ שהונח על ידי תלמיד בפתח כתתה. בית המשפט קיבל את התביעה וקבע, כי המורה הוכיחה אווירת אלימות נמשכת בשטח בית הספר, התנכלות למורים ותלמידים ותשתית ראייתית לפיה מורים נוספים חווים תחושת חרדה בהגיעם ללמד בבית הספר. בית המשפט פסק לטובת המורה 400,000 ₪, והטיל אחריות על משרד החינוך ומנהלי בית ספר לדאוג לביטחונם של המורים.
אם הייתה אלימות – מה כדאי לעשות?
חשוב מאוד לאסוף ראיות, מהר ככל הניתן. למשל – צילומים של מקום הפגיעה, צילומים של הפגיעה עצמה, איסוף עדויות של עדי ראיה ושמיעה על שהתרחש באירוע עצמו, לרבות איסוף פרטי העדים (לצורך התקשרות עתידית), איסוף עדויות הקשורות להתנהלות שהובילה לאירוע (כדוגמת עדויות על אי פיקוח של הצוות על התלמידים בזמן ההפסקה), צילום התיק שנפתח במשטרה, אם נפתח, איסוף כל התיעוד הרפואי, בדיקת תלונות קודמות, אם היו, וכיצד טופלו, איסוף הוכחות לענין נזקים, מכל סוג, שנגרמו בגין האירוע, ועוד.
עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און, ממשרד בר-און, כהן, עורכי–דין, אשר מדורג כמשרד מוביל בישראל בעריכת דין, ובכלל כך בתחום הליטיגציה–התדיינות בבית המשפט דיני משפחה ודיני ביטוח ונזיקין, כולל רשלנות רפואית | www.Bar-OnCohen.co.il
