איך עברה השנה הראשונה להיותי אמא ל-2: טיפים לאמא לצמודים מאמא לצמודים

0

למי שלא מכירה אותי עדיין, שמי מיטל, ומעבר להיותי בעלת הבלוג הזה, אני גם אמא ל-2 קטנטנים מושלמים: עילאי, שיחגוג 3 בעוד כמה ימים, ומילה שתחגוג שנה בעוד שבוע. כן, הבנתן נכון – אני אמא לצמודים. יש בינהם הפרש של שנתיים, 4 ימים ו-6 דקות. כשנכנסתי להריון עם מילה כולם הזהירו אותי שהולך להיות קשה ותיארתי לעצמי שבאמת כך יהיה כי ברגע שמילה תיוולד, עילאי יהיה בן שנתיים ויעבור הרבה שינויים: מבן יחיד לאח גדול, משינה במיטת תינוק לשינה במיטה של גדולים (העדפנו לוותר על מיטת המעבר וקנינו ישר מיטת חבר), מפעוט עם חיתול לפעוט גמול. כן, הרבעון הראשון להיותי אמא ל-2 היה ללא ספק מאתגר. לנסות להבין איך מקדישים תשומת לב לתינוקת שרק נולדה וגם לתת לאחיה 100% ממני כי הוא בסה"כ גם עדיין תינוק – לא היה פשוט.

אבל הנה, השנה הראשונה עברה ולמען האמת, 3 חודשים אחרי שמילה נולדה כבר "הקטע של 2" והלך ונעשה לי קל יותר. עילאי גם גדל, השפה שלו התפתחה וזה הקל על התקשורת. כמובן שמילה הייתה (ועדיין) תינוקת מהממת. היא ללא ספק הסופר גירל שלי עם איך שהיא התפתחה (זחלה שש כבר בגיל 4.5 חודשים, נעמדה/ישבה בגיל חצי שנה, התחילה ללכת סביב רהיטים בגיל 7 חודשים, ופתאום יום לפני 11 חודשים התחילה ללכת…כל אלה, תוך כדי הוצאת סדרת שיניים רצינית…אנחנו כבר אחרי 4 טוחנות ומחכים לניבים).

כחלק מההכנות ליום הולדת שנה של מילה, ולחגיגות השנה להיותי אמא ל-2 החלטתי לרכז 10 טיפים שעזרו לי לתמרן בין 2 צמודים ואני מקווה שיעזרו גם לך. כמובן, אני חלילה לא באה להשוות בין הילדים שלי לשל אחרים, וכל ילד מקסים בדרכו שלו – אבל אלו הדברים שעזרו לי ואני באמת מקווה שמשהו כאן יעזור גם לך.

האהבות שלי בסוף היום בגן בשבוע שעבר, מחופשים לסוכריות

טיפים לאמהות לאחים צמודים

(1) תשומת לב ושיתוף – כן, את אמא לתינוק חדש אבל את היית קודם אמא לאחיו הגדול. תשתדלו להלהיב את הגדול עוד לפני שהאח החדש מצטרף למשפחה. מכיוון שעילאי היה קטן כשילדתי והוא לא ממש הבין את משמעות הזמן, כחודש לפני הלידה התחלנו לספר לו שלאמא יש תינוקי בבטן ושהוא הולך להיות אח גדול. קנינו לו גם עגלה עם בובה (ומוצץ ובקבוק) כדי ללמד אותו איפה מותר לגעת בתינוק, איפה אסור, איך לתת לו בקבוק וכו.
ברגע שמילה נולדה דאגנו תמיד לשתף אותו במטלות הקשורות אליה. למשל, הנחנו חלק מהחיתולים באיזו מגירה בשידה בסלון, כשהיה צריך להחליף לה חיתול היינו מבקשים ממנו לעזור לנו ושיביא לנו מהמגירה משטח החתלה, חיתול, משחת החתלה ומגבונים. הוא היה מתלהב מזה ותמיד חוקר את אחותו הקטנה ככה. היינו גם מתרגלים שמות של איברים בגוף: טוסיק, רגליים, ידיים וכו' – אז הוא גם הרגיש שהוא עושה משהו ואנחנו נותנים לו אחריות (במיוחד שהוא היה בשלב של "אני לבד") וגם הרגיש שהוא משחק עם מילה כשהוא מספר ומראה איפה הרגל שלה.
תזכרו שככל שתשתפו את הגדול ואת הקטן במשחקים אחה"צ או סתם בפעולות שגרתיות בבית, ככה הגדול ירגיש שהוא גם מקבל תשומת לב והוא רצוי בכל מקום. גם אם את מניקה והקטן צמוד אליך, תמיד אפשר להקריא סיפור או לשחק משחק קופסה יחד על הספה בזמן שאת מניקה.
אני מחכה לאזור הקיץ כי אז מילה תהיה בת שנה ו-4 ועילאי בן 3.4 ואז אוכל להוציא אותה מהעיגול הזה לאמבטיה ולתת להם לעשות אמבטיות משותפות ואז בכלל יהיה צחוקים. אני כמעט בטוחה שזה שעילאי היה שותף מלא מאז שמילה נולדה, זה מה שגורם לו כל יום להתלהב ממנה חדש, לקרוא לה "מילה שלי", להיות הכי "שומר ראש" ו"אח גדול" כשאיזה ילד מתקרב אליה, ועכשיו שהיא הולכת אז הוא בכלל מתלהב מזה שהוא קורא לה לבוא לשחק איתו בחדר משחקים והיא מתהלכת.

(2) הטיפ הבא הוא לא סוד ואני יודעת שהרבה מכירות אותו – שינה. ברגע שנולד הילד הראשון כולם מסביבך אומרים לך: "את ישנה כשהילד ישן". אני מודה שלא יישמתי את זה כלל כשעילאי נולד. למרות הלילות הלבנים והקשים, כשהוא היה ישן במהלך היום  – תמיד מצאתי מה לעשות: לסדר, לכבס, לנקות, סתם לרבוץ מול הטלוויזיה…אבל לא לישון. במבט לאחור הייתי דיי זומבי אחרי הלידה של עילאי.
עם מילה זה כבר היה שונה: זכרתי את העייפות שהייתה לי עם עילאי וזכרתי את העייפות מההריון בעודי מתרוצצת אחרי פעוט בן שנה ו-3 וזה נמשך עד שהיה בן שנתיים. מכיוון שעילאי בגן – כל פעם שמילה ישנה – ישנתי גם אני. בימים שהייתי פחות עייפה, אז ניצלתי את השינה שלה לסידור הבית וכביסות. אבל ב-90% מהמקרים תמיד ישנתי בוקר או שנ"צ.
ולמה זה טיפ חשוב? כאמא ל-2 אם יש לך ילד אחד בגן והשני איתך – אז ככל שתשני במהלך היום (במידה והבייבי נותן לך), כך יהיה לך יותר סבלנות להקדיש לגדול כשהוא חוזר מהגן. לא תהי עצבנית בגלל חוסר שינה, לא תהי עייפה (או לפחות יותר מדי) ובאמת תוכלי להקדיש לו את מלוא תשומת הלב בשעה וחצי עד שעתיים וחצי שיש לו מרגע החזרה מהגן ועד שהולך לישון.
במידה ואת עם שני הילדים בבית: אז תנסי לגרום לשניהם לישון שנ"צ באותו הזמן. אחרי זמן מה עם הבייבי את כבר יודעת פלוס-מינוס מתי הוא ער ומתי הוא ישן, ותוכלי בהתאם לתכנן את השנצ של הגדול.

(3) אין דבר כזה יותר מדי מוצצים. אני כן בעד מוצצים, לפחות עד גיל 3 (בקרוב מאוד נתחיל גמילה ממוצץ עם עילאי, וכרגע משתדלים לתת לו מוצץ רק לשינה בלילה…אלא אם נכנס לאיזה טנטרום הזוי שדורש משתיק קול).
גם כשמילה ישנה איתנו בחדר, במטחברת, תמיד דאגתי שיהיו סביבה מוצצים שברגע הצורך אוכל לשלוף אחד ולתת לה. בסלון, תמיד היו לי מוצצים בטרמפולית-עריסה ומהרגע שהיא עברה לחדר שלה ולמיטת תינוק (בגיל 4 חודשים) וקלטה איך להכניס ולהוציא מוצץ – יש לה לפחות 6-8 מוצצים בכל שינה כדי שהיא תקח בעצמה ולא אצטרך לקום לתת לה.

לפני כחודש, העברנו את כסא הבטיחות של מילה למושב האחורי. זה חמוד לראות איך עילאי מתרגש שמילה שלו יושבת לידו. אבל עכשיו, היא עם הגב למושבים הקדמיים, ויותר קשה לתת לה מוצץ (בין אם אני נוהגת או סתם יושבת ליד בעלי). הפתרון – מחזיק/תופסן מוצצים. לצידו האחד אני קושרת מוצץ ואת צידו השני אני מחברת לאחת הרצועות בכסא הבטיחות. ככה אני רגועה שתמיד יש לה מוצץ בשלוף, וגם אם היא מחליטה לירוק אותו מסיבה כזאת או אחרת – הוא תמיד חוזר להיות לצידה. כמובן שניתן גם לחבר מוצץ לבגדים באמצעות מחזיק המוצצים, אבל אני אישית פחות אוהבת את זה כי אם היא בשלב הזחילה, המוצץ זוחל יחד איתה ומנקה את הרצפה. ואם את גם גרה בבית כמו שלי והשערות של הכלב נמצאות בכל מקום למרות שהאיי-רובוט כבר סיים לשאוב – אז קשירת המוצץ לחולצה, פחות עושה לי את זה.
לאחרונה חיפשתי מספר פריטים עיצוביים לחדר של הקטנה והגעתי לחנות במרמלדה מרקט של מעצבת בשם נופר אמיתי. היא מעצבת מוצרים לתינוקות מטקסטיל, החל מריפודיות לעגלה, דרך נחשושים ומצעים, ועד מוצרי נוי לחדרי תינוקות. אני מאוד אהבתי את הסגנון שלה, במיוחד כי אני מאוד אוהבת עיצוב נורדי ואני משתדלת לעצב את הבית ואת חדרי שינה בסגנון זה והפריטים שהיא מכינה פשוט מתאימים בצורה מושלמת לזה. השלל הראשון שהזמנתי ממנה היה מחזיק מוצצים. הוא עם אלמנטים גיאומטריים, בשחור לבן ומתאים מעולה לסגנון הנורדי שלא קיים לי ברכב 😂. מילה משתמשת במוצצים של טומי טיפי אך הוא גם מתאים למוצצי MAM. המחיר של המחזיק 29 ₪ והוא פעם בטעות "הלך לאיבוד" בין הבגדים שלה ונכנס איתם לכביסה, הוא יצא נקי ומושלם !
מי שמעוניינת במחזיק מוצצים שבאמת עושה את העבודה, נוח וסופר שיקי (יש מגוון דוגמאות)  – או בכל מוצר טקסטיל אחר – יכולה להזמין מכאן: https://market.marmelada.co.il/nunita . הפריט הבא ששמתי עליו עין ושארכוש ממנה בקרוב – כרית עם השם של הילד. זה פשוט יהיה מושלם במיטה שלה או סתם ככה בארגז הבובות בחדר שלה 🙂

(4) לול – החבר הטוב של האמא לאחים צמודים.
כשעילאי היה בן חצי שנה קנינו לול קמפינג. באיזשהו שלב העברנו אותו לאיחסון (אין לי שום דבר רע להגיד עליו, אבל הוא פחות התאים לנו) ולקחנו מהחותנים שלי לול עץ שהיה להם בבית. בבקרים כשהיינו מתארגנים לעבודה, היינו שמים את עילאי שם לשחק והיינו רגועים שהוא לא מטייל בבית או נוגע בדברים שהוא לא צריך לגעת. כמובן, ברגע שניסה לתפס – הוא יצא מהלול, והלול נכנס לאיחסון.
כשמילה נולדה הוצאנו אותו שוב. הלול פשוט פתרון נוח לבקרים או לזמנים במהלך היום שצריך להתארגן ואנחנו לא יכולות להשגיח על שניהם בו זמנית. הנה כמה דוגמאות: בבוקר עילאי בדכ רואה טלוויזיה תוך כדי שהוא שותה אקטימל או רץ ישר לחדר משחקים ומשחק, מילה משחקת בלול עד שמי מאיתנו שאחראי על אותו בוקר מסיים להתארגן בעצמו ויכול להיות ולהשגיח על שניהם.
כשאני חוזרת מהגן אני באופן קבוע שמה את מילה בלול כי: נכנסים והולכים עם עילאי לעשות פיפי, אח"כ אני מסדרת את התיקים של הגן ליום למחרת, אם צריך לסדר עוד כמה דברים קטנים בבית לפני שאפשר להתפנות לשחק איתם – אז זה הזמן שאעשה זאת. בגדול, הלול באמת נותן לי שקט נפשי לדעת שהיא בטוחה במקום שלה ואני לא בלחץ שהיא בסלון, אני בחדר שלה מוציאה בגדים מהמגירה ואני עלולה לפספס אותה מנסה לטפס על הטרמפולינה או למשוך איזה כבל מהחשמל.
דרך אגב, כשמילה למדה להתיישב אז עילאי ממש התלהב מזה ותמיד ביקש להיכנס ללול כדי לשחק איתה. באיזשהו שלב הוא הפסיק לבקש ופשוט היה מטפס פנימה וזה היה תענוג לראות אותם.

(5) קניה בסטוקים ובמבצעים – אני מאוד אוהבת מבצעים ובכלל חולת שופינג.מאז שיש 2 פתאום צריך יותר מגבונים, יותר חיתולים, יותר משטחי החתלה חד פעמיים. אנחנו משתמשים בהאגיס וכשמילה נולדה עילאי עוד לא היה גמול. פתאום היה צורך בחיתול מידה 1 וחיתול מידה 5 (שהיה נראה לי ענקי 😱) והרבה מאוד מגבונים…הרבה מאוד מגבונים. למדתי לקנות את כל אלה באינטרנט. אני קבוע קונה באתרים כמו מאמא גורו, עזריאלי.קום, וואלה שופס ולפעמים אם יש מבצעים בבאליגם או בגרופון – אז גם שם. נוח לי שיש שליח שמביא את זה עד הבית וזה יוצא משתלם, לדוגמה: מארז של 24 יחידות מגבונים של האגיס עולה 79 ₪ בעזריאלי.קום.

(6) אל תעשי השוואות בין הילדים כי כל ילד הוא עולם ומלואו וכל ילד שונה מאחיו. הם אולי יכולים להראות דומים (בכל זאת אותם גנים), אבל הבכור יכל להתחיל ללכת בגיל שנה וחודשיים והקטן בגיל שנה. ככל שתעשי פחות השוואות בין הילדים, הם באמת יזכו ליחס שווה. אנחנו אולי חושבות שאנחנו נותנות יחס שווה אבל לא תמיד זה נכון ודווקא בגלל זה – פשוט לא לעשות השוואות. אני הכי בעד לזכור ולציין תאריכים (אני זוכרת מתי יצאו שינים, מתי התהפכו, מתי הלכו – ובאמת ברמה של תאריך מדויק), אבל לכל ילד לתת את הכבוד שלו ולציון דרך שלו.
א-ב-ל, אם את רואה שמשהו לא בדיוק כמו שאת זוכרת מהגדול, אני כן בעד לבדוק. לדוגמה, כשמילה הייתה בת שבועיים שמתי לב שהיא לא מצליחה לסובב את הראש לצד אחד וזכרתי שעילאי כן עשה זאת (גם הלכתי לחפש סרטונים בגוגל פוטוס שיוכיחו לי שצדקתי). מיד לקחתי לרופאת ילדים ובגיל חודש כבר היינו בפיזיותרפיה התפתחותית. אם לא הייתי עושה את ההשוואה הזאת, אולי לא הייתי שמה לב, אבל השוואה מתי הוא התחיל ללכת ומתי היא – לא.

(7) תקשיבי לאינטואיציה שלך – אם משהו לא נראה לך, תפעלי לשנות ולתקן. אין ספק שזה טיפ שמתאים לכל שלב ודבר בחיים, אבל אני באמת מאמינה שכשאת הופכת להיות אמא, האינטואיציה שלך מתחדדת ומשתפרת. אני לא אשכח את אותו יום שהגעתי לרופא ילדים ועילאי עם חום של 39 שלא ירד שבוע והוא שוב אמר את המילה "ויראלי". היה לי כבר נמאס לשמוע אותה ואמרתי שאני רוצה הפניה למיון. כעבור כמה שעות התברר שהילד עם חיידק בריאות. ורק לפני חודש מילה התעוררה בוקר אחד, הקיאה ושלשלה. למחרת כשהיא המשיכה לשלשל, משהו אמר לי שזה יותר מ"סתם וירוס שלשולים" וביקשתי מהרופאה הפניה לתרבית צואה. כעבור 3 ימים (שבהם המשיכו השלשולים) גילינו שהיא חטפה רוטה. היינו שבועיים בבית עד שזה עבר והילדה חזרה לעצמה.
לא משנה מה הסביבה אומרת לך – את מכירה את הילדים שלך הכי טוב. את יודעת לזהות מתי הם לא מרגישים טוב או סתם אם עובר עליהם משהו. האינטואיציה הזאת מתחדדת יותר ככל שיש לך יותר ילדים ואת גם שמה לב איך הם באינטרקציה חברתית (משהו שאולי את פחות מודעת אליו כשהילד שלך בגן ואת לא צופה בו 24/7).

 

האהבות הכי גדולות שלי

(8) הילדים שלי הם באמת עולמי. לפני שהייתי אמא לא האמנתי בכלל שיש בכלל אהבה כזאת. כן, אני אוהבת ומאוהבת בבעלי בצורה שאין לתאר, אבל האהבה לילדים זאת פשוט אהבה אחרת.
בגלל האהבה הזאת והרצון להיות איתם, בשנה האחרונה הזנחתי קצת את עצמי: שכחתי מה זה ספורט ודיאטה, לקח לי זמן לחזור לקוסמטיקאית שלי ולתת למישהי לעשות לי גבות ופדיקור (וטוב שחזרתי כי בקצב שמרטתי לעצמי גבות, עוד הייתי נשארת נטולת גבות…) – באמת שלא עשיתי יותר מדי לעצמי. אבל לפני חודש, כשהרגשתי ששניהם יחסית גדולים החלטתי שאני חוזרת לספסל הלימודים ופעם בשבוע אני יוצאת לקורס של 3 שעות. למרות העייפות, למרות הרצון להיות איתם – זה הזמן שלי. פתאום גם אני מבקרת אצל הקוסמטיקאית שלי אחת לחודש…בקרוב ממש גם אחזור לעשות ספורט סוף סוף.
חשוב מאוד לדעת לשמור על עצמך שפויה ולעשות דברים שעושים לך טוב, כי שלך טוב – לילדים שלך טוב עוד יותר.

(9) אם יש משהו שאפשר לחתום עליו ברגע שיש לך יותר מילד אחד, זה שמתישהו, מישהו מהילדים שלך יקנא באחיו. כשיש הפרש קטן, והילדים גדלים יחד צריך להתכונן לזה מראש. בגיל קטן, כשהילד פחות יודע לדבר והוא מבטא את עצמו בצעקות, בכי, נשיכות ומכות – תמיד צריך לזכור דבר אחד: הוא פשוט לא יודע לבטא את עצמו, וזה לא משנה אם הוא הבכור, הסנדוויץ או הקטן. לכן, תמיד תשתדלי לראות דברים דרך עיניו של האח הקנאי והמתוסכל. רדי לגובה העינים שלו, חבקי אותו ונסי לדובב אותו ולהבין מדוע הוא מתוסכל. קרה לי לא פעם ולא פעמיים שפשוט התנפלתי על עילאי כי הוא דחף את מילה מסיבה כלשהי. אני אמרתי לו (ודיי בכעס) שלא דוחפים והוא מצידו נשכב על הרפצה והתחיל לבכות ולצעוק ולנסות לנשוך אותי (גיל שנתיים הנפלא). בסופו של דבר רק כשירדתי לגובה העינים שלו, דיברתי איתו וחיבקתי אותו באמת הבנתי למה הוא היה מתוסכל ולמה הוא מקנא באחותו. היום, אני משתדלת מאוד (ב-99.7% מהמקרים) לדבר ולהבין לליבו ולנסות להוציא את רגש הקנאה והתסכול מהסיסטם שלו ולא להתנפל עליו רק כי הוא הבכור והוא הגדול…בסופו של יום הילד רק בן 3 ועדיין הבייבי שלי (ומה קורה ביתר המקרים שלא מצליח לי ואני מתנפלת? אני תופסת את עצמי כעבור דקה ומשנה כיוון. בסופו של יום כולנו בני אדם ועושים טעויות או שוכחים דברים).

(10) לא לשכוח את בן/בת הזוג – לא תמיד מתאפשר לבן/בת הזוג שלך להיות שם באותה מידה ובאותו הזמן כמוך, אבל ככל שתדברו על חיי המשפחה, תציבו לכם מטרות משותפות ותהיו מסונכרנים על מי עושה מה, מתי, איך, למה ובעיקר איך אתם מגדלים את האוצרות שלכם יחד – החיים יהיו יותר קלים.
בסופו של יום בן/בת הזוג שלך הוא/היא השותף/ה שלך לדרך והאהבה שלכם היא מה שהולידה את הילדים. זה גם בדיוק הזמן להודות לבעלי על 2 האוצרות שהוא הכניס לחיינו ובכלל על זה שהוא איתי באש ובמים (וזה לא פשוט כשאתה נשוי לבת מזל תאומים 🙂 ).

השארת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

X